הכל תלוי בעיני המתבונן (או נכון יותר המתבוננת) גיל המעבר אצל נשים נתפס עדין אצל רבות וגם רבים כאירוע משברי. תפיסה זו, כמו תפיסות רבות נוספות, הנוגעות במיניות האישה ובחיי המין שלה , נשענת על תפיסת עולם שמרנית ואני מעיזה להוסיף מתחסדת. אין ויכוח על העובדות הביולוגיות – פיזיולוגיות. נשים כמו כל יצור חי עוברות שינויים פיזיולוגיים במהלך מעגל החיים שלהן. המנופאוזה נתפסת כאירוע טראומתי בחייה של האישה. מעין תמרור אזהרה האומר: "גברת את מזדקנת!" מכאן והלאה יחולו על האישה שינויים הדרגתיים, שמרובם אין כבר דרך חזרה. האישה מאבדת את אחד מסממני הנשיות שלה , היא אינה פורייה עוד ולכן התופעה עלולה להיות מלווה בתחושות רגשיות קשות.
בה במידה , ניתן לתאר שלב זה כרגע השחרור. האישה חדלה להיות תלויה במחזור החודשי, לא עוד טמפון מוצנע בכל תיק על כל צרה שלא תבוא. מעכשיו אפשר לקיים יחסי מין כל ימות השנה ללא חשש מהריון .
הפסקת המחזור היא הדרכון אל החופש.... הילדים ( ברוב המקרים) גדלו ובשלבי יציאה מהבית. לא עוד שעות מטבח ארוכות וקיפול כביסה אינסופי. מעכשיו האישה אדון לעצמה לרצונות ולצרכים שלה. צומת זה, מדגיש ביתר שאת את מידת ואיכות הערך העצמי של האישה כאדם בזכות עצמה עם היכולות , הכישרונות והצרכים שלה.
בצומת מרכזי זה, התירוץ של הילדים כמעכבים לכל מיני סוגי פעילות , מאבד מיעילותו. זו ההזדמנות הגדולה של האישה לפרוח למען עצמה. הפריחה יכולה להתרחש בכל תחומי החיים. אחד מהחשובים שבהם הוא המיניות.
קושי מרכזי במימוש המיניות הנשית נעוץ בחינוך השמרני / סגפני שעדין נפוץ מאד. נערה מתבגרת תזכה מאימה , להסבר ארוך ומפורט הנוגע לשחלות , לחצוצרות, לרחם ולתוצאה: המחזור החודשי, וכמובן לתוצאת התוצאות: הריון לא רצוי.
כלומר, אין כמעט חינוך להנאה מהמיניות כאישה צעירה, לא כל שכן כאישה מבוגרת. הרבה מאד אימהות, עדין בתחילת המאה ה-21, ממצות את תפקידן בכך שמסבירות ומלמדות על הוסת ועל שיטות יעילות ובטוחות למניעת הריון והידבקות במחלות מין. זה הבסיס איתו אמורה הנערה הצעירה, שלימים תהיה אישה צעירה ואם , להיכנס לתוך מערכת זוגית ולבנות משפחה. במערכת מסוג זה המין שווה , פעמים רבות , לפריון וילודה.
בחינוך למיניות ולזוגיות חשוב ללמד על המין כמקור להנאה פיזית ורוחנית וכערוץ נוסף של תקשורת זוגית. בבניה נכונה של חיי המין הזוגיים, הם יכולים להיות למעיין ממנו תנבע האהבה והאינטימיות בין בני הזוג. Rosemary-Basson (רופאה מוונקובר קנדה) הציגה בשנת 2000 דגם חדש לתגובה המינית הנשית, המתייחס למערכות יחסים ארוכות טווח, ונבדל מהותית מדגם התגובה הגברית. לפי דגם זה, האישה היוזמת מפגש מיני עושה זאת מסיבות שאינן מיניות כגון רצון לקירבה רגשית, מחויבות, התקשרות ואינטימיות. לפי Basson , חימוד ( חשק מיני ) ועוררות תגובתיים מתעוררים במקביל, לאחר שהאישה החליטה מסיבות ש"אינן מיניות" לחפש אחר גירוי שיעורר את התגובה המינית. החימוד המיני, אם כך, הוא התוצאה ולא המניע.
על רקע תיאוריה זו , ניתן להבין כיצד גיל המעבר או לחילופין הפסקת המחזור החודשי על השינויים ההורמונאליים הכרוכים בו, אינו המניע המרכזי לירידה בחשק המיני של נשים .
במחקר שנעשה באוסטרליה ע"י דנרשטיין ועמיתיו ופורסם בשנת 2005 , נבדקו שביעות רצון והנאה מיחסי מין אצל נשים לאחר גיל המעבר.
336 נבדקות בנות 45-55, שקיבלו וסת ב-3 החודשים שקדמו לתחילת המחקר ושלא היו תחת טיפול הורמונלי כלשהוא, נבחרו להשתתף. נשים אלה הסכימו להיבדק פעם בשנה, במשך ה-8 שנים הבאות, שנים בהם חלקן חדלו לקבל וסת. עבודה מסוג זה מאפשרת להפריד השינוים שחלים במיניות האישה הקשורים לגיל המעבר, לאלה הקשורים לחלוף הזמן . במשך 8 שנים נבדקו שנתית רמות הורמונים ושאלונים להערכת התפקוד המיני ואיכות מערכת היחסים עם בן הזוג.
נמצא כי רמה גבוהה של אסטרוגן מונעת כאבים בזמן קיום יחסי מין מלאים ומשפיעה לטובה על התגובה המינית. לעומת זאת רמות האסטרוגן הגבוהות לא מעלות את החשק המיני, רמת העוררות הסובייקטיבית ותדירות יחסי המין. בעבודה הזאת לא נימצא ירידה משמעותית של רמות הטסטוסטרון בתקופה שנערך המחקר. הסבר אפשרי לכך הינו חוסר רגישות של ערכות המעבדה כאשר רמות הטסטוסטרון נמוכות. הגורמים המיטיבים עם רמת ההנאה והסיפוק המיני הם גורמים פסיכוסוציאלים הכוללים רגשות כלפי הפרטנר ושינוי הפרטנר עצמו. כמו כן, נמצא כי גורם נוסף המנבא מיניות טובה לאחר גיל המעבר הינו התיפקוד המיני בשנים שלפני חדלון הוסת.
במחקר אורך של חמש שנים שנעשה בראשות סנדרה לייבלום ועמיתיה בארה"ב , פורסם השנה ובדק באמצעות שאלונים 2,050 נשים . נושא המחקר ההפרעה של חוסר חשק מיני Hypoactive-Sexual Desire Disorder .
הנשים נחלקו לארבע קבוצות :
גילאי 20- 50 בריאות
גילאי 20 -50 לאחר ניתוח כריתת רחם ושחלות
גילאי 50 – 70 לאחר מנופאוזה טבעית
גילאי 50 – 70 לאחר ניתוח כריתת רחם ושחלות
כלומר, המחקר בדק ארבע קבוצות של נשים שמבחינה פיסיולוגית יש להן 4 מצבים שונים של משק ההורמונים. נשים אלה מלאו שאלונים הבודקים מצב בריאות כללי, חשק מיני ורמת מועקה רגשית וחולקו לפי התוצאות ל-3 קבוצות:
נשים עם ירידה בחשק המיני הגורמת למועקה רגשית,
נשים עם ירידה בחשק המיני- ללא מועקה רגשית,
נשים בעלות חשק מיני תקין.
נמצא כי נשים בקבוצת הגיל 20-49 לאחר כריתת רחם ושחלות סובלות פי שתיים יותר מירידה בחשק המיני מאשר נשים באותה קבוצת גיל שלא עברו את הניתוח. כאשר הושוותה רמת המועקה הרגשית בעקבות הירידה בחשק המיני , נמצא כי נשים בגילי 20-49 סובלות פי שלוש יותר ממועקה רגשית עקב הירידה בחשק המיני, מאשר הנשים באותה קבוצת גיל שלא עברו את הניתוח.
בקבוצת הגיל המבוגרת, אין הבדל בהיקרות של הפרעה זו בין אם המנופאוזה טבעית או לאחר ניתוח. הנשים שהעידו כי ההפרעה בחשק המיני קשורה למועקה רגשית ופסיכולוגית, דיווחו גם על שביעות רצון נמוכה מיחסי המין והיחסים עם בן הזוג. ההפרעה עצמה מגבירה את המועקה הנפשית. כמו כן הוכח קשר בין ההפרעה למצב בריאותי פיזי ונפשי כללי ירוד . נשים הסובלות מהפרעה זו טענו כי להפרעה השפעה כבדת משקל על רגשות שליליים שלהן כלפי עצמן וכלפי בן הזוג שלהן. כלומר, יש הפחתה בערך העצמי, חוסר הנאה מיחסי מין ויחסים ירודים עם בן הזוג.
לסכום, הגורמים להפרעות בתפקוד המיני בנשים הם פסיכולוגיים וביולוגיים כאחד. תהליך האבחון כולל לפיכך, התבוננות במכלול הגורמים הנפשיים הרלבנטיים (הרקע האישי והמשפחתי, מצב האישה כיום), יחד עם הערכה גופנית לאיתור בעיות רפואיות העשויות להיות קשורות להפרעות בתפקוד המיני. לאישה סיבות שונות ליזום מגע מיני, כגון רצון להדק את הקירבה הרגשית עם בן הזוג. על כן, ייתכן כי בשלב הראשון האישה לא תחוש בחימוד המיני, הגורם הסובייקטיבי הוא מרכזי בתגובה המינית הנשית. מסיבה זו קיים קושי במציאת טיפול תרופתי יעיל להפרעות בתפקוד המיני בנשים- שלא כמו בתחום הטיפול במקבילה הגברית.