מאז שהתחילה המלחמה, שלושת הילדים שלנו 12,14, 8, נצמדים אלי ללא הפסקה ומאוד תלותיים. אני הנושאת העיקרית בנטל, בתקופה הזו אני עובדת מהבית ואני לא מצליחה לעבוד כמו שצריך. בעלי עובד מחוץ לבית, וכשהוא חוזר הוא רובץ מול הטלוויזיה. בימים כתיקונם, הילדים יותר עצמאיים, אבל כעת הם נורא תלותיים וכל הזמן רבים ביניהם וצריכים את תשומת הלב. בעלי עובד בבית חולים שעות ארוכות, והוא לא פנוי לתמוך ולעזור. שנים שזה מציק לי שהוא לא מספיק עוזר ותומך, אבל עכשיו יותר מתמיד אני צריכה אותו. איך ניתן לגייס אותו לתעדף אותנו פעם אחת?
תשובה: שלום לך, הימים העכשוויים קשים מאד ומכבידים על התפקוד של כל בני הבית : ילדים והורים. את ובעלך , ההורים – מנהלי הבית , אמורים להתארגן יחד כדי לאפשר תפקוד אופטימלי בתנאי לחץ. לדבריך, קודם למלחמה , החלוקה בינכם הייתה כזאת, שאת היא האחראית הראשית לטיפול בילדים.( אני שמה כאן במאמר מוסגר את המחשבה שגם בעבר החלוקה בינכם לא הייתה לרוחך ובכל זאת הסכמת לה ושיתפת פעולה עם ההתנהלות הזאת מסיבות שונות) . כעת, כשהתנאים שונים, את רוצה לדרוש מבעלך שיתוף פעולה אחר מיזה שהתנהלתם על פיו לאורך שנים ארוכות. להבנתי, הדרך היחידה להשיג את השתתפותו במאמץ המלחמתי המשפחתי היא בשיחה . השיחה הזאת איננה שיחה של "חיסול חשבונות" , אלא שיחה של כאן ועכשיו. שיחה שבה את מצביעה על הקשיים העכשויים ומבקשת שיתוף פעולה ספיציפי. אני ממליצה לא לדבר בסיסמאות או באופן מעורפל. חשוב שתביאי דברים כהוויתם ותציעי דרכי פעולה מעשיות וקונקרטיות לחלוקה חדשה של הטיפול בילדים. בין השורות , את מבינה לליבו שכן הוא עובד שעות ארוכות בבית חולים. ללא ספק הוא חוזר הבייתה עייף ומותש ורוצה מעט מנוחה. ובכל זאת,כולכם בתקופה חריגה, כל בני הבית נדרשים להתאים את עצמם. השינוי מכוון לכל בני הבית. יתכן מאד שיחד שניכם תצליחו לקבל החלטות משותפות הנוגעות להתנהלות ולטיפול בילדים. חשוב שתזכרי, שכאשר את דורשת שיהיה שותף מלא את צריכה לקחת בחשבון שהוא בעל מחשבות ודעות משל עצמו שלא בהכרח ימצאו חן בעיניך. וכן, עלייך לקבל גם את ההצעות והרעיונות שלו . השיחה כמובן, אינה שיחה יחידה אלא חלק מתהליך שבו אתם יוצרים שיתוף פעולה חדש בהקשר לילדים.
