אנחנו ביחד 25 שנה. יש לנו 3 ילדים. והאחרון שבהם עזב את הבית ממש לפני שלושה חודשים. אנחנו חיים בדירה גדולה ומרווחת במרכז הארץ, שעכשיו מרגישה מאוד ריקה. בעצם, מאז שבני הבכור עזב את הבית, אני מרגישה שאני חיה בכלוב זהב. יחסי מין אנחנו כבר כמעט ולא מקיימים שנים רק בימי נשואים וימי הולדת וארועים מיוחדים. בן זוגי, לא כל כך מתעניין במין כמוני. החברות בינינו מאוד טובה, ואף פעם לא רציתי להפרד, ולכן מפעם לפעם בנסיעות עבודה, היו לי כל מיני רומנים נחמדים שסיפקו את המשבצת. אבל עכשיו, זה כבר לא מספיק. בעלי גבר עדין, קשוב, חבר לחיים, שותף בבית ואנחנו חיים ברווחה כלכלית מאוד מאוד גבוה. אבל כל הנושא המיני אף פעם לא היה בנשמתו או יותר נכון בגופו. אני אשה בסוף שנות החמישי לחיי, אני מרגישה בשיא השיאים שלי. ואני מפחדת שאם לא יהיו לי חיי אישות אני פשוט אקמול. מה עליי לעשות? דרך אגב, אף אחד בחברה לא היה מאמין, כי אנחנו תמיד מחזיקים ידיים, והולכים מחובקים. והוא מדבר אלי תמיד בכבוד ואהבה בחברה. מה שאני לא יכולה לומר על הרבה מהזוגות האחרים המקיפים אותנו. כך שלכאורה אנחנו הזוג המושלם. אם נפרד, איך אני אסביר לסביבה? כאילו אין סיבה? איזו מין שטחיות זו לומר שאנחנו נפרדים כי אין מין. ומצד שני...אני קמלה, ויודעת שאין פרטנר לשינוי. במשך שנים רבות התחננתי ובקשתי. אבל הוא לא חובב מין.
תשובה: שלום לנשואה הוותיקה, כמו שידוע לנו ,המאה הנוכחית מביאה עמה אתגרים גדולים וחדשים לנישואים ארוכי הטווח.
המונוגמיה, עומדת בפני מבחנים מורכבים. והאתגר הגדול עבור זוגות הנשואים באושר ועושר שנים ארוכות הוא שימור הריגוש . שכן, ללא תחושת ריגוש החיים הופכים, כפי שציינת, לכלוב של זהב.
המאה ה-21, מאתגרת זוגות המחויבים זה לזו בשמירת תחושת הביטחון והריגוש הזוגי למרות ועל אף השינויים החברתיים הגדולים שאנו נמצאים בתוכם.
יציאת נשים לעבודה והיווצרותו של שוויון כלכלי בין המינים, במקביל לחיכוך ולחיבורים בין המינים, שמקומות העבודה מזמנים מביאים עימם קשת רחבה של תופעות חברתיות חדשות.
התופעה החברתית הבולטת ביותר היא ירידה חדה בפחד של נשים מפני גרושים. לראיה, בשנים האחרונות נשים יוזמות יותר מגברים את הליך הגרושים. בעידן הנוכחי, הנישואים אינם מובנים מאליהם ואינם עוד יחידה כלכלית המושתתת על תלות קיומית לצרכי פרנסה . כיום, הנישואים יותר ויותר אמורים לספק צרכים רגשיים וריגושיים שהמין הוא נדבך חשוב ומרכזי לשימור הריגוש והחיוניות. ללא ספק, "הקן המתרוקן" מגביר את תחושת הריק והשעמום. הדיאלקטיקה שבה מצד אחד הורים תומכים ומעודדים את יציאת הילדים לעצמאות כמו בשיר הידוע "עוף גוזל" , ומהעבר השני השינוי הדרמטי ששינוי זה מביא . ההורים, שהילדים והדאגה להם והטיפול בהם היה מרכז החיים במשך של שלושה עשורים בערך, מאבדים תפקיד מרכזי , חשוב ומתגמל מאד רגשית.
שניכם: את ובעלך כיחידים וכזוג עומדים בפתח של תקופה חדשה בזוגיות שלכם. שניכם חשים בשינוי הגדול הזה שצובע בצבעים חדשים את היחסים הזוגיים וגם המשפחתיים. אתם נכנסים למערכת תפקידים חדשה ברמת המשפחה וגם היחסים שלכם כזוג חייבים בהתאמה מחודשת לנסיבות החיים החדשות.
יחסי מין, הם האמצעי לחוש אינטימיות , אהבה וחיות-ליבידו. שלב הקן המתרוקן, יכול להיות הזדמנות מצוינת לליטוש מחודש של חיי המין והתאמתם לאורחות החיים החדשות.
ציינת , שמזה שנים רבות קיים פער משמעותי בחשק המיני בינך לבין בעלך. אני מבינה, שעד כה לא טיפלתם בעניין המיני באופן ישיר ואינטנסיבי. את כותבת שלמעט המין, את מרוצה מהחיים ביניכם ושלבעלך תכונות טובות ונעימות והזוגיות שלכם מספקת בנושאים רבים. ניראה, שזו העת לפנות אל טיפול זוגי - מיני.
טיפול זוגי- מיני הוא המקום הטיפולי הנכון לדון בסוגיות המיניות שאת מעלה. הרגשתך, שאת תקמלי ללא יחסי מין מובנת. כדי להחזיר את המין והמיניות לזוגיות שלכם יעיל ונכון להיעזר במטפל מקצועי שיהיה פנס ליחסים ביניכם בכלל וליחסי המין בפרט וגם לצרכים האישיים של כל אחד מכם. חוזה הנישואים/ זוגיות הוא חוזה גמיש. משמע, החוזה שהיה נכון והתאים לצרכים ולנסיבות החיים בשלבים צעירים של החיים צריך וחייב להשתנות בהתאם לשינויים ולנסיבות החיים. כיום, בפתח של עדין חדש בחיים, זה הזמן להתאים שוב את החוזה ביניכם כדי למקסם את ההנאה הזוגית והאישית.
