זוגיות ויחסי מין במהלך הניסיונות להכנס להריון |
|
ההחלטה להביא ילד לעולם מלווה בדרך כלל בהרבה תקוות חלומות וציפיות, וכן גם חששות דאגות ופחדים . ישראל שהיא מדינה מפותחת , היא חברה שמעלה על נס את נושא ההולדה והמשפחה (ענין שמאפיין יותר חברות מסורתיות). בישראל, ביחס לכמות האוכלוסיה, יש הכי הרבה מרפאות פריון ומתבצעות בה הכי הרבה הפריות מבחנה בעולם המערבי ביחס לגודל האוכלוסיה. ממצא זה מעיד על החשיבות העצומה שיש לנושא זה בקרב האוכלוסיה הבוגרת מכל המגזרים והשכבות החבריות. לפי מחקרים עדכניים ביותר במדינות מערביות כ-15% עד 20% מהאוכלוסייה סובלים מבעיות פוריות ברמה משתנה ומסיבות מגוונות. רובם, עם ולמרות זאת, יזכו להרות וללדת. בשנים האחרונות ניכרת עלייה במספר הנשים והגברים הנזקקים להתערבויות רפואיות על מנת להתמודד עם אי פריון, בעיקר בשל העלייה בגיל הנישואים ובגיל שבו מתחילים רבים בנסיונות להביא ילד לעולם. כמו כן ישנן הערכות לפיהן חשיפה נרחבת לקרינה, כימיקלים, סיגריות, זיהום אוויר ומזון תעשייתי מעובד פוגעת בפוריות. הגיל ממלא תפקיד מכריע בסוגיית הפריון. ככל שעולה גיל האשה, מספר הביציות בגופה מידלדל, כאשר הצניחה החדה בפוריות מתרחשת מגיל 40 ואילך. בשלב זה כניסה להריון עשויה לקחת זמן רב, ואולי לא להתרחש כלל ללא עזרה רפואית. גם גברים חווים ירידה בפוריות עם השנים, אך הטבע סלחן יותר כלפיהם בתחום זה. זוגות רבים: גברים ונשים רבים נכנסים למסלול ארוך , מורכב, יקר ומתסכל של טיפולי-פריון, כדי להגשים את חלומם ולהביא ילד לעולם. זוהי דרך רצופה במשוכות הן מבחינה פיסית והן מבחינה נפשית שעשויה להציף הרבה תסכול, כעס ועצב. רבים (גברים יותר מנשים בימינו) חשים גם בושה כשהבעיה היא בגופם והדבר יכול להביא להופעת דיכאון ולבידוד רגשי. במאמר זה אדגיש את הפן הזוגי, ריגשי ונפשי המאפיין את המסע להבאת ילד לעולם. אצל, כשמונים אחוזים מהזוגות תוך שנה, מזמן שהחליטו שהם רוצים הריון וילד , יתרחש הריון. עשרים האחוזים הנותרים, יפנו לסיוע רפואי כדי להרות, משך הזמן שבין הפניה לסיוע הרפואי ועד לרגע בו יחבקו תינוק יכול לארוך מחודש ועד שנים ארוכות. אצל כל הזוגות כמעט, שמחליטים להביא ילד לעולם , משתנים דפוסי קיום יחסי המין בעקבות ההחלטה. בני הזוג ישתדלו לכוון את קיום יחסי המין לימי הביוץ. ימי הביוץ הם חלון ההזדמנויות להרות. 3-4 ימים בכל מחזור של האישה. כיום, בסיוע של ערכות ביוץ, בני הזוג יודעים מתי חל הביוץ. הידיעה הזו וההתכווננות לימים המסוימים פוגמת , בלי משים,במרקם של קיום יחסי המין. כל זוג מסגל לעצמו שגרה של קיום יחסי מין. כל זוג בהתאם לצרכים האישיים והזוגיים בונה , מפתח ומשמר מערכת של קיום יחסי מין. כל עוד , מטרת יחסי המין היא הנאה פיזית ,אינטימית, אישית ,זוגית והשבחת הקרבה והאינטימיות הזוגית , יחסי המין נקיים מהשפעת הרצון והכמיהה להרות. בשלב זה יחסי המין משרתים אינטרסים אינטרה -פרסונליים , הדדיים וזוגיים. הרצון להרות, מעמיד במבחן את הבריאות הפיזית והנפשית של בני הזוג. במידה וההריון משתהה, מתחילות לעלות תהיות ושאלות מדוע ההריון מתעכב. הכישלון להרות , כשעדין לא יודעים את הסיבה יוצר מחשבות ותהיות פרטיות וזוגיות . הכישלון להרות, הוא פגיעה נרקסיסטית . יש בגידה של הגוף ברצון של הנפש להיות להורה. יש לציין, שבמידה ואחד מבני הזוג או שניהם עם נטיה חרדתית, הכישלון להרות יביא עימו מחשבות קטסטרופליות, רגשי אשם, מתח בין זוגי וגם מריבות. במידה, ויש התערבות של קרובי משפחה, תחושות הלחץ והדחק הנפשי גוברות. מזמן, שיש החלטה משותפת של שני בני הזוג, שהם חייבים בסיוע רפואי על מנת להרות, "הבעיה" יצאה מרשות הזוג. משלב זה ואילך בני הזוג נתונים למרותה של המערכת הרפואית העוסקת בפריון. חיי המין של בני הזוג יוכתבו ע"י ההנחיות שקבלו. כלומר, יש הפקעה מרצון של חיי המין והאינטימיות לטובת המאמץ להרות. זוגות רבים מדווחים על פגיעה קשה בחיי המין. יחסי המין הופכים לאמצעי להולדה ולא עוד מטרה להנאה וקרבה פיזית ונפשית. בעת הזו, עלול גם להתפתח ויכוח בין בני הזוג לאיזה מרפאת פריון לפנות: לרפואה קונבנציונלית או אלטרנטיבית, לרפואה ציבורית או פרטית ועוד..משמע, גם קבלת ההחלטה למי לפנות כדי לקבל טיפול הולם עלולה להיות מכשלה ולהביא עימה כעס , מירמור ותסכול. בעוד, שמרבית הפונים למרפאות הפריון השונות יהרו תוך כשנה עד שנתיים, אחרים יחוו תקופה ארוכה ומתישה של טיפולים ואכזבות טיפולם ואכזבות. היכולת המנטלית של שני בני הזוג להכיל את הטלטלות האלו אינה אינסופית, ויתכן מאד שבשלב הטיפולים יהיה נכון לפנות לטיפול זוגי כדי להצית מחדש את האהבה החיבה והחמלה הזוגית. וגם, כדי לשפר את טכניקות ההתמודות עם סאגת טיפולי הפריון. למרבה הצער, עד כה אין התייחסות מספיקה במרפאות הפריון לצרכים הנפשיים הנלווים לטיפולים הפיזיים. טיפול הפריון טומנים בחובם גם טיפולים פיזיים קשים , כואבים ומורכבים. סדר היום של בני הזוג מוכתב ע"י הצרכים ולוחות הזמנים של הטיפולים כםי שנקבעים ע"י הצוות הרפואי. זוג שמושקע כולו בתוך טיפולי הפריון, עלול בקלות רבה לזנוח את חיי המין . חיי המין אינם עוד חלון הזדמנויות להביע ולקבל אהבה , אלא אמצעי בלבדי להשגת הריון. ההזנחה של חיי המין כמקור לאהבה וסיפוק , ודחיקת יתר מטלות והנאות החיים ,כל אלה יחד עלולים לפגוע אנושות במרקם הזוגי. אצל מרבית הזוגות שנמצאים בטיפולי פריון, אחד מבני הזוג נושא את דגל השגרה הברוכה ואילו בן הזוג השני נושא את דגל ההתמסרות הטוטלית לטיפולים. הימצאותם של שני דגלים אלו היא בעלת הכרחית. כדי לעמוד במשימת טיפולי הפריון (שהיא קשה מאד רגשית בעיקר משום שאין תאריך סיום ידוע!) יש את ההכרח להיצמד לשגרת ולשמחת החיים ובד בבד קיים ההכרח להתמסר לטיפולים . המסוגלות והיכולת לשלב בין שתי גישות אלו תאפשר לבני הזוג לצלוח יחד את המשימה ולהביא תינוק לעולם. המשמעות של שילוב הגישות האלו היא, שמירה על המערכת הזוגית ועל חיי המין שמאפשרים אינטימיות וקרבה פיזית , על הנאות החיים ועל חיי חברה מיטיבים. בני זוג שידעו לזהות קשיים אישיים וזוגיים וישכילו לפנות לעזרה מקצועית יגיעו להורות כשהם מלאים בכוחות לשלב חדש של משפחה והורות בחייהם. ולא, הם עלולים להגיע לשלב ההורות ובניית המשפחה כשהמערכת הזוגית פצועה וכתוצאה מכך יפגע גם התפקוד ההורי והמשפחתי. רות בן-ציון שכטר |
||